ישראל - ''יסוד הבן'' 

בפרשת "קדושים" מתמקד בעל הסולם במערכת היחסים בין הבנים להורים ואומר, בן יכבד את אביו ואמו שלא על מנת לקבל שכר. ואם אינו רוצה לעשות זאת ייסרו אותו עד שיעשה כן בעל כורחו. בן הוא יורש ה"מלכות" רק כאשר הוא עושה מצוות כיבוד אב ואם שלא על מנת לקבל שכר.



במאמר "בן בכור" מבחין בעל הסולם במערכת של התייחסויות שנובעת מהעמקת הקשר בין מקור הנשמה לבין מערכת היחסים שלה בעולם דבריאה - עם ההורים שלה.

נשמה הנמשכת מעולם האצילות - ששם אין פירוד ואין קו שמאל ואין קליפות, של בן בכור שלו נאמר "לא קדמך בן אחר, לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה". (אות נ"ד) זהו בן העוסק במצוות שלא על מנת לקבל שכר. ומשוייך למלאך מטטרון ונקרא "עץ החיים טוב" בקו ימין.

לעומת נשמה הנמשכת מעולמות נמוכים יותר, שחייבת לעבוד ב- ג' קוים ומושפעת מקו שמאל וצריכה להתכלל בו. בן כזה משוייך למלאך מטטרון ונקרא "עץ החיים רע" בקו שמאל. וזה נקרא יסורים שמיסרים אותו ההורים עד שיעשה כן - שמירת מצוות כבוד אב ואם שלא על מנת לקבל שכר, בעל כורחו.



באות נ"ה נכתב ש"משה היה נשמת הבל. ולא היה לאדם הראשון בן ראשון לפניו. כי קין היה מצד הנחש, והבל היה מצד אדם (בראשית א' אות חנ"ה).



ביציאת מצרים מתגלה "שורש הבן" - המהות הפנימית של הנשמה כ"חלק אלוה ממעל". במהות הפנימית הוא ישראל. נביאים מיחסים תובנה זו למערכת היחסים שבין האל לישראל בכך " ישראל אעפ"י שחטא, ישאל הוא". וכאן, בהתייחסות לבחינת הבן, בן אעפ"י שסורר, בן הוא. שלא כפי שנוהגים עם שכיר או עובד, שאם לא מרוצים ממנו פשוט מפטרים אותו.



במערכת יחסים זו של אב (הבורא) ובניו (ישראל), ראוי לבן להבין (מלשון בינה) כשהוא אומר "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד" - (יסוד השמיעה מיוחס לספירת הבינה והוא מיצג הבנה או תובנה) שהוא חלק אלוה ממעל. שהוא ניצוץ של הבורא. "שמע ישראל" - התבונן בשורש נשמתך וראה שלמרות כל הנפילות, ישראל אתה. ובשילוב אותיות ישראל = לי ראש. וזהו סוד הראש שהוא שורש הנשמה. לעומת יעקב שהוא י' שעומדת על העקב. בהתבוננות זו מוצאים שעקב הוא בסוף הגוף לעומת הראש שהוא בראש הגוף. בחלום יעקב: "ו?י??ח?ל?ם, ו?ה?נ??ה ס?ל??ם מ?צ??ב א?ר?צ?ה, ו?ר?אש?ו?, מ?ג??יע? ה?ש???מ?י?מ?ה" ; "ארצה" - כפי שהיה קודם יעקב. ולאחר שהוא מתבונן במצבו שהוא ב"גלות", ורואה את הפוטנציאל שלו, הוא מתחבר למהות הפנימית שלו ואז " ו?ר?אש?ו?, מ?ג??יע? ה?ש???מ?י?מ?ה ". הוא מתחבר למהות האמיתית שלו ומגלה או מבין שהוא "ראש", ותפקידו להתגבר על הכוח שמושך אותו "ארצה" - ל"מטה", ל"גלות". למצב בהמי שבו ניצוצות האור האלוהי הממלאות אותו, כבושות, סגורות ונשלטות. והיעד הוא להעלות אותן למעלה אל התודעה בעל מנת לשחרר אותן מכבליהן, כיוון שבמצב הזה הן במצב ה"עקב" - "העבד" - "עבדים היינו לפרעה במצרים". בן שהוא עבד לארציות, שבא ממקום שבמלכות נשכח המקור האמיתי - האלוהי שלו, הוא אותו בן סורר שהוריו (הבורא) מיסרים אותו בכדי להביאו למצב של כיבוד אב ואם (שורש כל המציאות הויה) שלא על מנת לקבל שכר - בעל מנת להשפיע לבורא. ואז הוא אומר "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד".



מתוך הנפילה הגדולה של "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" וגם "שמע בני מוסר אביך", נולד משה. הוא שעתיד להוציא, למשות את עם ישראל ממצרים. מה"יאור" הרוחני - האור בקצה המינהרה. מתוך המצב הנמוך של המיצר (מלשון צר, לחץ) וגם "מוסר אביך" שהוא מיצר עבור הבן הסורר, ושמקורו ביסורים שיסרו אותך המצרים במצרים, נוצרה ההתפתחות והשיחרור מעבדות לחירות.



כך אנו מבינים את העבודה הרוחנית שמקורה בירידה למצב לחץ (במצרים), וע"י המצב ה"בלתי אפשרי" הזה בקיום הפיזי בהווה (ביטול העצמי - עבד) ובעתיד (הגזירה להשליך את הבנים לנהר), כשהכל חשוך ואחרי החושך מופעלת חשיבה חיובית שהופכת את הדימוי העצמי השלילי (בקיום הפיזי) לכוונה לטובתי הנעלה ביותר, יש סיכוי להארה ("יאור") שתביא למצב המתוקן והבריאותי (גם בריאות וגם בריאה עצמית מחדש) בסופו של התהליך הזה.





הערה: תודה לרב יצחק ארד ולדבריו המאירים בענין "שמע ישראל".

חג שמח באהבה

יהודה בכר,

054-4590578
y_bahar@netvision.net.il
http://hola.yeladudim.co.il/hola/


מחבר הספר "מאסטרים של אור ואהבה" בהוצאת גוונים